החלטה
בפני בקשה מטעם התובע (להלן: "המבקש") לצירוף ראיה מטעמו, חוות דעת לעניין אומדן נזקו בגין התביעה שהגיש כנגד הנתבעת (להלן: "המשיבה").
תחילתם של ההליכים בתובענה כספית שהוגשה מטעם המבקש עוד ביום 24/06/09, בתיק בית המשפט החל בשמיעת הראיות ביום 29/11/11 והבקשה מוגשת לאחר תחילת שמיעת הראיות אך טרם סיומם.
לטענת המבקש, הראיה דרושה למען חתירה לאמת ובנוסף אין בעצם הבקשה משום סרבול דיוני ו/או פגיעה ביומנו של בית המשפט או המשיבה, בעוד שדחיית הבקשה מהווה פגיעה בזכות מהותית של המבקש.
עוד לשיטת המבקש, הראיה נשוא הבקשה (חוות הדעת) מעבר להיותה ראיה ניצחת להוכחת התביעה, אינה משום הפתעה למשיב שכן חוות הדעת מבוססת על נתונים עובדתיים בשטח למראה עיניו והן על פי מסמכים אשר הועברו לעיונו של המומחה על ידי המבקש.
לסיום נטען, הוספת הראיה אינה משנה את עילת התביעה ואיננה בבחינת שינוי או הרחבת חזית.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי ב"כ המבקש הצהיר במועד חקירת המבקש שלא הוגשה ולא תוגש חוות דעת בעניין שווי הציוד וכי המדובר בצעד מכוון של טקטיקת ניהול משפט ובשל הודעתו זו, המבקש גם מנוע מהגשת חוות דעת כעת בניגוד להצהרתו.
עוד נטען, בניגוד לטענת המבקש אין המדובר בראיה עליה ידעה המשיבה כלל במועד חקירת המבקש וההפך הוא הנכון במועד חקירת המבקש הסביר המבקש כי בחר שלא להביא חוות דעת שמאי מטעמו.
נטען, כי אין כל הצדקה בדין להתיר את הגשת הראיה במועד בו התבקשה ואין הבקשה דנן אלא ניסיון לעריכת מקצה שיפורים, לאחר סיום חקירת עדי התביעה.
עוד נטען, כי יש בהיעתרות לבקשה כדי לפגוע פגיעה דיונית ומהותית במשיבה אשר חשפה את קו הגנתה בסוגייה זו, סיימה את חקירותיה והגישה לבית המשפט את ראיותיה וחוות הדעת מטעמה במועד הקבוע לכך בדין.
דיון והכרעה,
תקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, קובעת כי בעל דין הרוצה להגיש חוות דעת יגישה במועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט אחרת. תקנה 137 (ג) לתקנות קובעת כי - "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו...".
לבית המשפט הסמכות להתיר הבאת ראיות נוספות גם בסטייה מסדרי הדין. בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 נקבע - "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה עצמה".
על הכלל המאפשר סטייה מהפרוצדורה עמד כבוד השופט ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על (2002)(2) 1143,1142 (2000). "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית משפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". מתי בית המשפט למרות האמור יסטה מן הכלל? "רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט להגיש ראיות נוספות... בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 665,661)".
מן הכלל אל הפרט; אם כי בית המשפט החל בשמיעת הראיות אך טרם הסתיימה הבאת הראיות מטעמה הצדדים.
בענייננו על פניו יש לקבוע, כי אין מדובר בחוות דעת טכנית או עד קצר ששכחו לזמנו, ומתן אפשרות להגשת חוות דעת נוספת תגרור אחריה הגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת וכן חקירות נגדיות של המומחים והמשמעות היא להתחיל כל המשפט מלכתחילה. ונראה כי אכן, אין זה השלב המתאים להתיר הגשת ראיות נוספות, לאור השלב אליו הגיע המשפט [שמיעת ראיות].
יחד עם זאת, לאור ההלכה הנותנת הרי שניתן לרפות את הפגם המתואר לעיל ולפצות את המשיבה בפסיקת הוצאות, שכן הצדק צריך להיעשות ולא רק להראות, ובבקשה המונחת בפני – הצדק ייעשה באם ייעתר בית המשפט לבקשה וזאת לצורך הצגת העניין בצורה מלאה בפני בית המשפט.
לא למותר לציין, כי המגמה בבתי המשפט הינה ייעול הדיונים, ואף ניהול המשפט במהירות וביעילות רבה ואולם "דחף היעילות אינו צריך להפוך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדרי הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה"
בענייננו יש לנהוג בבקשה זו בדרך המקלה על תיקון פגמים שנפלו בסדרי דין, ומשכך מצאתי להיעתר לבקשה בשלב זה ולהתיר למבקש לצרף לראיותיו חוות דעת לאומדן הנזקים הנטענים על ידו, על אף שנראה כי נגרם למשיבה אי נוחות מסוימת הפוגעת בזכותה לסיום הדיון, אולם אי נוחות זו ניתנת לתיקון בדרך של פסיקת הוצאות.
מכל המורם אני מורה כדלקמן: